לעתים קרובות דווקא המשבר או המחסור בצורך כלשהו הם אלה שדוחפים להישגים. כשעוסקים באדם, מדובר בהתפתחות אישית אך כשמדינה מתקדמת נתקלת במחסור, הפתרונות יהיו לעתים קרובות לא פחות ממהפכניים – כאלה שיביאו אתם שגשוג רב ושישנו את התפיסה של הדורות הבאים.
ישנן אינספור דוגמאות למקרים כאלה. אפשר להרחיק עד מפעלי טויוטה שביפן כדי ללמוד על תאוריית הניהול הרזה שנולדה מתוך אילוצים וששינתה בעשורים האחרונים ארגונים רבים בתחומי התעשייה, הבריאות ואפילו הצבא אבל מדוע ללכת כל כך רחוק כשיש לנו דוגמה מצוינת ממש כאן בישראל – כזאת שהפכה אותנו למעצמה בתחום טיהור הביוב ומי השפכים ושבכל שנה לא רק חוסכת סכומי כסף אדירים, היא מהווה חלק בלתי נפרד במערכת שהופכת מדינה שחונה לפורייה.
מומחי המרכז לשירותי ביובית מסבירי לנו על אחד התהליכים המופלאים שמתרחשים כמעט בלי שנשים אליו לב.
סביר להניח שנחשפתם בשנים האחרונות לידיעות חדשותיות על טיפול לקוי בשפכים וביוב שגרם לנזק אקולוגי כזה או אחר ונראה שמספר מפעילי ביובית ששופכים את הביוב למקומות לא מורשים רק הולך ועולה אך לצד המקרים החריגים הללו, התפתחה בישראל תעשייה שלמה של מחזור השפכים והביוב שמפונה אל אתרים מורשים (עוד סיבה לוודא שמפעיל הביובית שהזמנתם אכן מפנה את השפכים לאתרים מורשים על פי חוק).
אנו מודים שגם אנו לא הבנו כמה מרחיק לכת המהפך הזה עד שהוזמנו במסגרת עבודתנו אל מכון טיהור השפכים שבירושלים. מספיק להביט בפניהם המשתאות של המבקרים כדי להבין שקורה כאן משהו מיוחד במינו.
נתונים על תעשיית טיהור השפכים בישראל
מאחורי התהליך המופלא ישנם כמה מספרים מעניינים שיכולים ללמד אותנו מדוע התהליך נחשב ליעיל ומשתלם כלכלית.
- 99% ממי השפכים בישראל מטופלים ומנוצלים לחקלאות.
- ההשקיה במים שעברו טיהור במכונים משמשת בכל הארץ ובמיוחד באזור הנגב ששם אחוז החקלאות שמושקית במי שפכים מטוהרים מגיעה ל-70%.
- היכולת לשכפל ולשכלל את ההצלחה, הביאה לכך שכיום פועלים בישראל למעלה מ-63 מכוני טיהור ביוב ושפכים וזאת ביחס ל-7 מכונים כאלה בשנת 1992.
- עם השנים, הלך תהליך טיהור הביוב והשתכלל וכיום ניתן לנצל את השפכים לא רק למטרות השקיה אלא גם למטרות של ייצור דשן מהבוצה ואפילו ייצור חשמל באמצעות גז המתאן. הן הבוצה והן גז המתאן הם תהליכי לוואי שנוצרים במהלך הטיהור ועליהם נרחיב בהמשך.
- האדם הממוצע במדינת ישראל מייצר כ-70 קוב של מי שופכין בשנה. אם מכפילים את הנתון במספר התושבים מתקבלת כמות בלתי נתפסת של ביוב שמחייב אותנו לטפל בו בדרך חכמה.
אז איך מטהרים את מי הביוב?
המספרים ללא ספק יכולים להעיד על משהו יוצא דופן ולאחר הביקור במט"ש (מכון טיהור שפכים) בירושלים, נוכחנו להבין שמדובר בתהליך מרתק שהמילה קסם יכולה לעשות אתו עוול.
איך כל זה קורה? מדובר במספר שלבים שחלקם מורכבים למדי וכוללים תהליכים מדעיים מתקדמים. כך זה נראה מנקודת מבטם של מי שעוסקים בתחום אבל מעולם לא תיארו לעצמם כמה מורכב זה יכול להיות.
מכון טיהור הביוב והשפכים בירושלים
מכון הטיהור המערבי בירושלים הוקם בשנת 1999 על מנת לטפל במי הביוב של ירושלים והאזור לרבות חלקים מהערים רמאללה, בית ג'אלה ובית לחם שזרמו עד הקמת המט"ש בעיקר לנחל שורק וגרמו בו נזקים אקולוגיים חמורים.
השפכים הללו מוזרמים אל המתקן בקווים אטומים כך שלא יגרמו לנזק סביבתי ומיד לאחר השלמת הטיהור, מוזרמים המים אל נחל שורק עד לאזור קיבוץ צרעה שם הם נשאבים לצורכי השקיית גידולים חקלאיים באזור שפלת יהודה. בנוסף, חלק מן המים נשמרים במאגרים שנועדו לספק פתרון בחודשי חורף שחונים במיוחד.
תהליך טיהור מי הביוב נראה ממש כמו פס ייצור. לפניכם התהליכים העיקריים שהופכים את הביוב להרבה יותר מכסף.
שלב ראשון – הפרדת הפסולת המוצקה
בשלב הראשון בתהליך, אוספים את הפסולת המוצקה כדוגמת מגבונים באמצעות רשתות מיוחדות ומגובים (מלשון "לנגב" מדובר בכלים מכניים שאוספים את הפסולת). פסולת זאת מופרדת מן השפכים ונאגרת במכולות מתאימות אותן מביאים בשלב מאוחר יותר אל אתרי פסולת ייעודיים להטמנה.
שלב שני – סינון השפכים
בתחנה הבאה ממשיכים בהפרדת הפסולת על ידי שימוש בשתי טכניקות – האחת נועדה לסילוק הפסולת הצפה כדוגמת שומנים והשנייה לסילוק המשקעים הכבדים כדוגמת חול וחצץ.
שתי המערכות פועלות במקביל בבריכה גדולה והפסולת מועברת אל מתקני סילוק נפרדים כשבניגוד לחול ולחצץ שאין ממש מה לעשות איתם, השומנים מועברים אל מתקן מיוחד שמפרק אותם באמצעות חיידקים.
השלב השלישי – אגני הטיהור
בשלב זה שאינו מורכב יחסית, מתבצעת הפרדת הבוצה שהיא אחת הפעולות החשובות ביותר בתהליך. הבוצה/משקעים מופרדים מן הנוזלים ועוברים תהליך שהופכים אותם לדשן איכותי לחקלאות.
בנקודה זאת חשוב לציין שבעבר הוזרמה הבוצה אל הים אך לאחר שישראל חתמה על אמנת ברצלונה בשנת 2000 שאוסר על הזרמת שפכים לים, נשאלה השאלה מה ניתן לעשות עם כל הבוצה. כדי לסבר את האוזן, מדובר בבעיה לא קטנה עם כמות של מאות טון בוצה שמיוצרת בישראל במהלך יום אחד!
לאחר בחינת מספר אפשרויות, הוחלט לנסות ולהפוך את הבוצה לדשן. מיותר לציין שהתהליך הוכתר בהצלחה וכיום אחד המתקנים החשובים והכלכליים ביותר במכוני הטיהור הוא המעכל האנאירובי שתפקידו בין היתר לטהר את הבוצה מחיידקים ולפסטר אותה כך שתוכל לשמש את החקלאים.
שלב רביעי – פירוק החומרים האורגניים שבשפכים
אם בשלב הקודם היינו מעוניינים לחסל את החיידקים המזהמים, בשלב הרביעי מוזרמים השפכים אל הריאקטורים הביולוגיים אשר באמצעות מפזרי אוויר חזקים במיוחד שמותקנים בתחתית הבריכות, יוצרים תנאים לקיום מושבת חיידקים "טובים" שמפרקים את המרכיבים הביולוגים מהשפכים והופכים אותם לגושים ששוקעים בבריכה ומופרדים מן הנוזל בהמשך התהליך. גם אותם גושים מטופלים בתהליך דומה לבוצה והופכים בהמשך לדשן לחקלאות.
נקודה מעניינת נוספת היא שהריאקטורים הללו צורכים כ-70% מתצרוכת המפעל. מדובר בכמות אדירה של משאבים וכסף אבל מסתבר שבמכון טיהור מי שופכין בישראל יודעים לעשות עוד משהו מעניין – לייצר חשמל באופן עצמאי.
איך זה קורה? בתהליך הטיפול בבוצה נפלט גן מתאן. זהו גז דליק שנאגר במיכל ייעודי ומשמש להפעלת גנרטור חזק במיוחד. כמה חשמל מיוצר בתהליך אתם שואלים? התשובה יפה לא פחות – 70% מתצרוכת המפעל. כלומר תהליך ייצור המתאן מביא לכך שהריאקטורים הגדולים שהוזכרו יכולים מבחינה תיאורטית לעבוד על בסיס הגז שנוצר בתהליך הטיהור – לזה קוראים יעילות.
שלב חמישי ואחרון – הזרמת המים אל נחל שורק
שלבי הטיהור המורכבים כמעט שהסתיימו וכעת נותר רק להזרים את המים בחזרה אל הנחל – לא לפני שיעברו טיהור אחרון להשמדת החיידקים שנשארו בהם.
מדובר במחזה יפה למדי שבו מים שנכנסו מלוכלכים ומזוהמים יוצאים צלולים ומאפשרים את קיום הנחל מצד אחד והזרמת מי השקיה אל החקלאים באזור מצד שני. מדהים לראות כיצד בחשיבה ירוקה ניתן לייצר מערכות מאוזנות שבה כולם מרוויחים.
לא הכל וורוד
השורות הבאות אינן באות לגרוע ממה שנכתב עד כה אך כדאי לדעת שמרבית מכוני הטיהור בישראל פועלים בשיטת טיהור שניונית – משמע שני תהליכים לטיהור הביוב בעוד שכדי לקבל מי קולחין (מי השקיה) באיכות גבוהה יותר יש צורך לעשות שימוש בשיטת טיהור שלישונית הכוללת שלב נוסף.
אם נתקלתם לאחרונה בכתבת תחקיר שעוסקת בשאריות של תרופות בפירות והירקות שאנו אוכלים, כדאי שתדעו שהסיבה לכך נעוצה במקרים רבים בהיעדר השלב השלישי. אז מדוע אם כן לא עושים שימוש נרחב בשלושה שלבים ומסתפקים רק בשניים? כמו בדברים רבים מדובר בשיקולי עלות ותקציב.